לא כל דבר יפה צריך למהר הלאה.

שלום,

לפעמים מקום מבקש מאיתנו מעט מאוד. לא לדעת מי תכנן אותו, לא להגדיר את הסגנון שלו. רק להישאר ליד החלון עוד דקה.

רציתי לפנות לצד התמונות והסרטים מקום גם למילים. מרחב שקט יותר לדברים שקשה להכניס לכיתוב קצר: הדרך שבה אור משנה חומר, ההפסקה בין שני פריימים, התחושה שאנחנו לוקחים כשאנחנו יוצאים.

בבית הטוסקני, האבן, הנחושת, האמנות והמים מציעים כל אחד קצב אחר של התבוננות. המבט הרחב מראה את היחסים ביניהם. המבט הקרוב מאפשר לשהות לרגע עם אחד מהם. אף אחד מהם לא מספר לבדו את הסיפור כולו.

מה הייתם מפספסים אילו יצאתם מהחדר דקה קודם?

למכתב הראשון, הזמנה קטנה: שימו לב לפרט אחד בחדר מוכר שבדרך כלל אתם עוברים לידו. לא צריך לצלם אותו, לפרסם אותו או לשפר אותו. אפשר לתת להתבוננות להספיק.

עד המכתב הבא,
עוזי